עם תוספת צ'יפס בבקשה

כל החיים שלי אכלתי "עם צ'יפס". שניצל עם צ'יפס, המבורגר עם צ'יפס, שווארמה עם צ'יפס, פיתה עם צ'יפס.

אני לא בטוח שאז, כשהייתי פחמימתי, הייתי יכול להגדיר משהו כ"אוכל" אם הוא לא היה מגיע "עם צ'יפס". מאז שנגמלתי מפחמימות, לא רק שאני לא צריך את זה, אם אני בשולחן יחד עם פחמימתיים ויש צ'יפס על השולחן, הוא גם לא מגרה אותי.

אז למה הפוסט הזה בכל זאת? כי בתקופה האחרונה רבים מכם פונים אלי בשאלות לגבי תחליפים לתפוח אדמה. וחשבתי שיהיה נחמד להכיר לכם את הלפת.

לפת?! כן... ולמה דווקא אותה? משתי סיבות עיקריות:

1. במאה גרם תפוח אדמה יש 20 גרם פחמימה. 5 כפיות סוכר במאה גרם תפוח אדמה. תפוח אדמה ממוצע אחד שוקל כ-150 גרם פחמימה. ואנחנו אף פעם לא אוכלים רק אחד. אז מוזמנים לחשב ולהכנס לסטרס מהמספרים שתגיעו אליהם לבד. במאה גרם לפת לעומת זאת, יש 6 גרם פחמימה בלבד. הרבה פחות...

2. ללפת מבושלת יש טעם של תפוח אדמה... 😱

מכיוון שהלפת הרבה הרבה פחות עמילנית מתפוח האדמה (ואחת הסיבות שזהו שורש יחסית מותר בתזונה, במסגרת הפחמימות היומית), הוא לא יהפוך להיות פריך כמו צ'יפסים אחרים. אלא יהיה יותר רך. אבל הטעם יהיה מאוד דומה למקור, וזו המטרה של הפוסט.

לא מדובר בתוספת קבועה, אלא משהו מעניין למקרה שיש לכם את החשק לשחזר טעם ישן ונוסטלגי, בלי ליפול למלכודת הפחמימה.

איך מכינים?

מקלפים לפת ופורסים לרצועות דקות (או בצורה שתרצו את הצ'יפס.

טובלים במעט שמן זית, כך שיהיו מכוסים מכל הכיוונים.

מפזרים בתבנית עם נייר אפייה ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות ל-15 דקות

הופכים ומכניסים לעוד 15 דקות או עד שהצ'יפס שחום במידה הרצוייה.

מפזרים מלח לפי הטעם ומגישים יחד עם הבשר השמן המועדף עליכם.

בתאבון...